למה רוב מחממי העופות נהרסים (ואיך תיקנו את שלנו)
בואו נהיה כנים: כלובי העופות הם מקום מגעיל. בגלל הלחות הגבוהה, עשן האמוניה והמים שנוטפים מהמזרקים, זה בעצם מעין חדר עינויים עבור הרכיבים האלקטרוניים. אם אי פעם השתמשתם בנורה אינפרא-אדומה רגילה, אתם יודעים שהיא נוטה להישרף מהר בתנאים כאלה. זה מעצבן מאוד.
נמאס לנו לראות את המחממים נהרסים, לכן בנינו את המחממים שלנו כך שהם יוכלו לשרוד בתנאים האלה.
התמודדות עם הלחות
הטחינה היא הגורם העיקרי לנזק. כשערפל ולחות חודרים למחמם, לא רק שאיבדנו את החום, אלא שגם נוצרים קצרים חשמליים. כדי למנוע זאת, סגרנו את המחמם היטב. התמקדנו בזרימת האוויר ובחוסמים, כדי שהלחות לא תגיע לרכיבי החימום. זה עוזר בשני דברים: ראשית, זה שומר על העדשה נקייה, כך שהחום יגיע לעופות; שנית, זה מונע מטיפות מים קרות לפגוע בצינורות הקוורץ החמים. כי כמו שכל מי שעובד עם זכוכית יודע, זו דרך מצוינת לגרום לה להישבר.
עיצוב לשימוש בסביבה לחה
מים יכולים להגיע לשם – בין אם זה בגלל שסתום דולף או יום ניקיון לא יעיל. העיצוב של המחממים מאפשר להם להתמודד עם המים. בנוסף, החוטים עוברים דרך צינורות מחוזקים, כך שהמים לא יכולים לחדור לתוך המחמם. זה לא אומר שהמחממים יכולים להיות במים – אבל הם בהחלט יכולים להתמודד עם התנאים הלחים של כלובי העופות, מבלי שהמערכת תיפגע.
הקונסטרה
האמת היא שמכיוון שסגרנו הכל כדי למנוע חדירת לחות, המחמם עצמו לא יכול לנשום כמו נורה רגילה. זה אומר שאי אפשר לשים אותו בפינה צפופה. צריך להשאיר לו מקום מספיק לנשימה. כל עוד יש לו מקום מספיק, המעגלים החשמליים יישארו קרים, גם כשהטמפרטורה בחוץ נמוכה מאוד.
השקענו את זמננו בתיקון החלקים שנהרסים קודם כל – החוסמים והחיבורים. התוצאה? מחמם שמספק חום יציב, לא משנה כמה לחה האווירה. כך תוכלו להשקיע פחות זמן בהחלפת הנורות ויותר זמן בטיפול בעופות שלכם.