יצירת מחממים לשימוש בחוץ שיחזיקו מעמד: המאבק בערפל ובגשם
בואו נהיה כנים: הסביבה החיצונית היא סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. בגלל הלחות והגשמים התדירים, המחמם שלכם נמצא כל הזמן במאבק על הישרדותו.
כשמים פוגעים ברכיבי החימום החמים מאוד, הם לא נשארים שם – הם הופכים מיד לאדים. זה יוצר ערפל עבה שעלול לפגוע ברכיבי המחמם, או אפילו לגרום לקצר חשמלי שיהרוס את כל המכשיר. בזבזנו הרבה זמן כדי למצוא דרכים למנוע זאת.
מניעת חדירת מים
מים הם הדרך הטובה ביותר להרוס מחמם. זה פשוט כך.
כדי למנוע זאת, אנחנו לא סתם “מקווים לטוב”. אנחנו משתמשים במעטפות אטומות שמונעות מהמים להגיע לרכיבי החשמול ולבסיס המחמם. רוב המכשירים הזולים פשוט מאפשרים למים לחדור לרכיבי החימום, מה שגורם לקורוזיה. אנחנו מבודדים את רכיבי החשמול מרכיבי החימום, כדי שהם יישארו יבשים.
יש גם את הערפל. כשהטמפרטורות משתנות באופן דרסטי, נוצר ערפל על הרכיבים השונים. זה מעצבן, ובנוסף זה גם מונע את העברת החום. אנחנו משתמשים בציפויים מיוחדים ובמסלולי אוורור חכמים כדי שהמשטחים יישארו נקיים. כך, החום יגיע בדיוק למקום הנכון – אליכם, ולא יישאר לכוד בערפל.
הפרדוקס
הבעיה היא שאי אפשר להשיג אטימה מושלמת ללא ויתורים מסוימים.
שימוש במעטפות אטומות גורם למכשיר להיות גדול יותר. כמו כן, האוויר לא יכול לזרום בחופשיות כמו במכשירים שאינם מאוטמים. לכן, חייבים לוודא שהמוטות שעליהם מורכב המכשיר יוכלו לעמוד במשקל הנוסף.
ועוד טיפ: אל תחסמו את פתחי האוורור. אני יודע שזה מפתה לכסות אותם כדי שהמכשיר יהיה “יותר אטום”, אבל זה רק יגרום לחום יתר ברכיבים האלקטרוניים. תנו למכשיר לנשום.
למה זה חשוב?
בסופו של דבר, המטרה היא שלא נצטרך להחליף את המכשירים כל שנתיים.
על ידי שמירה על הרכיבים יבשים ועל החיבורים אטומים, המחממים האלה יכולים לעבוד במשך אלפי שעות. זה אומר פחות זמן לטפל ברכיבים שנהרסו, ויותר זמן ליהנות מהחוץ. זו דרך פשוטה, אבל היא עובדת.